פורסם על ידי: danielwinkler1 | 11/11/2016

עוז77 – סיפורו של סא"ל אביגדור קהלני

עוז 77

סיפורו של סא"ל אביגדור קהלני מג"ד גדוד 77 חטיבה 7

בקרבות השריון לבלימת הסורים ברמת הגולן

במלחמת יום הכיפורים

oz77

1973oct_war_julan

oz77_tactic_map

מבוא

הספר 'עוז77' מספר את חוויותיו של סא"ל אביגדור קהלני בקרבות השריון של גדוד 77 מחטיבה 7 נגד התקדמות הסורים ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. אביגדור קהלני (יליד 1944) בעל עיטור הגבורה במלחמה זו (קיבל גם את עיטור המופת בקרבות בעזה במלחמת ששת הימים), הוביל את פקודיו להילחם בגבורה יחד איתו לבלימת השריון של צבא סוריה ( בליווי של חי"ר מסוקים, מטוסים וארטילריה סורית) באחד הקרבות הכי מורכבים בהיסטוריה של המדינה: קרב 'עמק הבכא' כאשר 450 טנקים סוריים דוהרים לכיווננו, ורק 150 טנקים ישראליים עומדים מולם. בקרבות הושמדו 300 טנקים סוריים אך אבדו לכוחותינו 76 לוחמים.

הדגם אחד משלושת דפוסי הפעולה של המנהיג שבאים לידי ביטוי בסיפורו של אביגדור קהלני בספרו 'עוז77': 

רתום את המונהגים: "אני מסתכל לצדדים, ואני רואה טנקים שעומדים מימיני ומשמאלי. המפקדים מציצים מתוח הצריחים, פוחדים כולם ולא מתקדמים. ואני יודע שעוד רגע, עוד כמה דקות, כל הטנקים הסורים יעלו לעמדות, והם פשוט שוחטים אותנו. ואז אני משתמש בנשק האחרון, כשאני מבין שאין לי כבר ברירה, ואני אומר ללוחמים שלי: "תסתכלו על הסורים.. תסתכלו איזה לוחמים טובים הם. מה קרה לנו ?! הלא אנחנו יותר טובים מהם!" תתחילו לנוע קדימה! מה אני מזהה בגדוד שלי, פחדנים?!". וככה אני מתחיל לנוע, ואני רואה עוד טנק מצטרף אליי, ועוד טנק מצטרף אליי"..

חתור למקצועיות במעשיך (עמוד 85): "החלטתי שאסור לנו לעמוד כאידיוטים ולתת להם לכתוש אותנו בעמדות.. – "המג"ד.. כאן אמי. טנק אחד יורה כל הזמן לעבר הטנקים שלי". – "היכן הוא נמצא?" שאלתי. "בתוך הוואדי בין הסלעים". לא הצלחתי לראות את הטנק הזה מעמדת האש שלי. "מדוע אי אפשר להשמיד אותו?" – "הטנק היורה עליו חייב להיות גלוי לגמרי". קהלני מספר כי "לתותח הצנטוריון (טנקים שלנו) יש יתרון על תותח הטי-55 (סורי) בהנמכת קנה: 9 מעלות לעומת 5 מעלות. ברם, טנק העומד בעמדה גבוהה, וצריך לפגוע במטרה נמוכה מאוד, חייב לנוע קדימה כדי להשיג הנמכה מספיקה, וכך הוא חושף עצמו כלפי יריבו".

קהלני מכיר את יכולות הטנק. הבנת מגבלות הכוח והיכולת לאלתר בשטח היא מיומנות חשובה לכל קצין. המקצועיות באה לידי ביטוי בהבנת כלל הגורמים ודרך פתרון הבעיות ע"י מתן פתרונות ישימים.

דאגה לצרכים הפיזיים והנפשיים: "נכנסתי לבית הכנסת, הרב הפיקודי התפלל. הקשתי לו על הכתף. אמרתי לו: "תפסיק את התפילה". אספתי את החיילים, הסתכלי עליהם ואמרתי להם: "היום המלחמה. בשעה 12 כולכם מוכנים. כל הציוד קשור לטנקים, מוכנים לתנועה". אמרתי להם: "אתם הולכים לאכול" וחלק מהם חייך. לקחתי תפוח עץ שהיה לי הכיס ואכלתי לפניהם ואמרתי להם: "תסתכלו עליי. מגיל עשר אני צם ומתפלל, מעולם לא אכלתי ביום כיפור. אבל עכשיו – כולכם הולכים לאכול".

אביגדור קהלני מבין שלוחמיו עדיין לא מבינים על מה המהומה, חלקם לא משוכנע שמלחמה קשה עומדת מולם ונמצאים עדיין בצום יום הכיפורים. אביגדור רותם אותם לתכלית המשימה בכך שהוא שובר את הצום ודואג להם שיאכלו וישתו ויהיו כשירים למלחמה קשה שעומדת להתחולל. בדרך זו הם יוצאים מהשאננות, פיקוח נפש דוחה צום ומלחמה קשה עומדת לקראתם.

"עם חשיכה פרסתי את הטנקים מחדש, כדי שאוכל לקבוע גזרת אחריות לכל מפקד פלוגה.. הייתי רעב. "מה זה? לא אוכלים בטנק הזה?" קראתי לתוך הצריח. – "אתה רעב?" שאל כליון בהפתעה מעושה. "עוד מעט לא יהיה לכם מג"ד מרוב רעב".. הארוחה נעמה לכולם והמיימיה עברה מיד ליד, הרוותה את הצמא והרטיבה את המציות היבשות." (עמוד 91).

תאר את מיקום המפקד – הסבר את השיקולים של המפקד שהביאו אותו לקבלת החלטה מסוימת בקשר למיקומו ומהווים הסבר לאופן בו פעל, כיצד השפיע מיקומו על הפקודים וכיצד אתה היית נוהג:

בספר מספר סא"ל אביגדור קהלני, מג"ד 77 שכפוף תחת אל"מ יאנוש בן-גל, מח"ט 7, בין השאר על הקרב שהתנהל ב8 באוקטובר 73' (עמוד 96):

"נעצרנו במרחק של 500מ' מתעלת הנ"ט.. שהקימו הסורים במוצאי יום הכיפורים. . יאנוש עמד על רכס הבוסטר וצפה בנעשה בעמק. ברשת הקשר שמעתי כיצד רפול מבקש ממנו להמשיך לסרוק את השטח, ולהיות מוכן להישאר בקו זה גם בלילה. דברים אלה הדליקו אור אדום בראשי. יהיה זה אסון אם נישאר ליד קו הגבול רק מתוך מגמה שלא לוותר על שטח מישורי, ללא עמדות. הגנה על קו כזה מחייבת כמות טנקים גדולה בהרבה מזו שעומדת לרשותי. החלטתי להמתין להוראות מיאנוש. יאנוש סיים את שיחתו עם רפול והורה לי להיות מוכן ליצור קו הגנה במקומי. החלטתי לצאת להתקפה: "המקום בו אני עומד גרוע מאוד להגנה, יאנוש. צריך כוח גדול, ועמדות האש אינן טובות. העמדות שבהן החזקתי אתמול טובות יותר, כי הן מהוות צוואר בקבוק המחייב את האויב לעבור דרכן. אני מציע שאתבסס עליהן לשעות הלילה".

– "בסדר. מקבל את שיקול הדעת שלך. בגמר הסריקה תתמקם במקום שנראה לך".

 

אביגדור קהלני, בהיותו מפקד ולוחם בחזית יודע לקרוא היטב את תמונת הקרב ולהיערך בהתאם. על אף שהוא סא"ל שכפוף לאל"מ שמעליו הוא יודע לעמוד על מה שנראה לו נכון ולא מפחד להביע את דעתו המקצועית. כדי להגיע ליחסים קרובים עם הממונים מעליו חייב הקצין/החייל להוכיח את יכולתו/אופיו לאורך כל הדרך. אביגדור קהלני, סגן בתקופת מלחמת ששת הימים זכה לצל"ש עיטור המופת על תפקודו בקרבות בעזה והתקדם בדרגות עם הזמן והנסיון, על אף שהוא בן הבודדים שאיננו בוגר קורס קצינים. אל"מ יאנוש בן גל מח"ט 7 סמך על הניתוח הטקטי של קהלני וזה כמובן נעשה על סמך ההיכרות המוקדמת והניסיון שהוכח בשטח. חשוב שמפקד לאורך כל הדרך יוכיח את עצמו, כי רושם זה דבר שנבנה לאורך שנים. הדרך בה פעל קהלני הוא על סמך ניסיון ארוך שנים ויכולות מנהיגות שבאו לידי ביטוח בקרבות הקשים במערכה שמגולל הספר. קהלני נלחם בחזית כמו כולם וזה גרם לאנשים למוכנות להילחם. אני חושב שהדרך בה פעל קהלני הוא דוגמא למופת שראוי לחנך עליה. הייתי פועל כמובן באותו אופן אם הייתי יכול, אלא שאני כותב באופן תיאורטי ולמזלי לא נאצלתי להתמודד עם מצב אמת –  ואילו קהלני הוכיח את זה במעשיו וגבורתו לעמוד מול עשרות טנקים סורים בנחיתות מספרית ולהילחם בעקשנות מול מצב שקרוב לוודאי יגרום למוות.

חלק ב': השוואה בין קרבות

אני מעוניין לערוך השוואה בין קרב הגבורה בעמק הבכא של אביגדור קהלני לבין הקרבות על מצודת לטרון במלחמת העצמאות. בשניהם השתתפה חטיבה 7, ובשניהם הייתה נחיתות מספרית של הכוחות היהודיים נגד הכוחות הערביים. בשניהם ניתן לומר כי תמונות מודיעין טובה יותר ורלוונטית לכוחות תוך תכנון מקדים הייתה חוסכת דם לוחמים רב. הקונספציה של סבירות נמוכה למלחמה ב1973 אחרי הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים 1967 גרם לאופוריה ללא יכולת הסתכלות נכוחה על תמונת המציאות הנרקמת – התקפה משולבת של כוחות מצריים וסוריים בשתי מוקדים בו זמנית בזמן צום יום כיפור. אך גבורתו של אביגדור קהלני עם הלוחמים שאיתו שינתה את תמונות הקרב. הקרב בלטרון הוא פצע מדמם שמנהיגים רבים מספרים על כשלונו:

"הפעולה של חטיבה 7 בלטרון הייתה קטסטרופה". (יגאל ידין 1948)

"קרבות לטרון, כאשר הם נמדדים לפני אמת-מידה הצבאית המקובלת כיום, היו קטסטרופה. קרבות לטרון בפרספקטיבה של נתוני 1948, היו חלק מאחת המערכות האמיצות והגורליות של ההיסטוריה הארוכה של העם היהודי – מלחמת העצמאות, עם כל היגון, הבכי, הסבל, הגבורה הכישלונות והניצחונות במונח זה (חיים הרצוג 1973)

"לעולם לא אשכח את הקרב בלטרון ב1948, כשההתקפה שלנו נשברה והתחלנו לסגת. נפצעתי. החום היה נורא. הצמא היה איום.. הפציעות הציקו לי.. לפתע החלו השדות לבעור. נפלתי בלי יכולת לנוע. התחלתי לאבד את הכרתי. כשהתעוררתי בבית החולים והיה לי זמן רב להרהר, הייתה המחשבה הראשונה שחדרה למוחי – והיא לא הרפתה ממני עד היום – אעשה כל שביכולתי שאני וחיילי לא נגיע למצב התבוסה האומלל שבו היינו נתונים בשדות לטרון הבוערים" (אריאל שרון 1956).

רקע: לטרון היא גבעה בולטת עליה מצויה בניין משטרה בריטית (מצודת טיגארט) עליה השתלטו כוחות הלגיון הערבי הירדניים עם הקמת המדינה. לטרון מצויה על הדרך לירושלים ומכאן חשיבותה האסטרטגית למדינה היהודית שזה עתה קמה ובירתה היא ירושלים מאז ומתמיד. היו ניסיונות רבים להשתלטות ישראלית על המקום: בין ה-12 עד ה-18 התנהל 'מבצע מכבי' אך הוא נחל כישלון. גם בהמשך, במבצעים 'בן נון' ומבצע 'יורם' (25 במאי עד ה18 ביולי) ניסו כוחות צה"ל להשתלט על לטרון אולם כל ניסיונות הכיבוש נכשלו וספגנו אבדות רבות: 139 הרוגים ומאות רבות של פצועים. לטרון נשארה בשליטת ירדן עד מלחמת ששת הימים.

בספר על לטרון מסופר (עמוד 184): "אפשר לסכם ולומר כי חטיבה 7 עמדה לצאת לקרב בלילה שבין 23 ל24 במאי 1948,בהיותה חסרה את כל גורמי העדיפות החיוניים להצלחתה של התקפה ישירה: עוצמה מספרית, אמצעים ועוצמת אש, ציוד, אימון, ואף יתרון טופוגרפי. סיכויה היחידי להצליח במשימה היה הגשת הפתעה, שהיה אפשר ליצור רק בעזרת תכנון מתאים, המתבסס על ידיעות מקיפות ומדויקות על פני השטח בזירת הקרב, ובעיקר על האויב ועל היערכותו. לרוע מזלה של החטיבה 'הירוקה', דווקא תחום זה היה עקב אכילס של הכוחות היהודיים".

לסיכום, על אף תמונות המצב ההתחלתית הלא טובה לכוחותינו בשני הקרבות לעיל, הרי שהקרב בעמק הבכא התקבע בתודעה כניצחון והוא אכן היה כזה. הסורים נבלמו, היוזמה עברה לצד שלנו ואכן ניצחנו בסופו של דבר, למרות הרוגים רבים. הקרב בלטרון היה כישלון שגרם למנהיגים רבים לנסות ללמוד מאין צמח ולדאוג לכך שבקרבות הבאים ובמלחמות הבאים צה"ל יהיה חזק יותר ומוכן יותר.

סיכום ומסקנות

בחרתי בספרו של אביגדור קהלני שהוא סיפור שראוי לדעתי שכל נער וחייל ילמד אותו ויתחנך לפיו. אביגדור הוא דוגמא למפקד ולוחם שיודע להנהיג לוחמים ואנשים. בקרבות גדוד 77 בגולן במלחמת יום הכיפורים נאלצו השריונרים שלנו לעמוד בנחיתות מספרית כאשר כוח שריון סורי מלווה בריכוך ארטילריה מסיבי יחד עם כוחות חי"ר סוריים מצויידים בטילי בזוקה. חלק מהלוחמים כמובן פחד והשתתק. אביגדור קהלני, עם בטחון עצמי, רוגע, וגם חוש הומור תימני בריא, הצליח לנסוך בכולם אומץ ללכת יחד ולהילחם למרות תמונת הקרב הקשה.

במסגרת השלמה חיילית לאחר סיום הקורס קצינים יצא לי לשמוע את סא"ל יוס אלדר, מי שהיה מפקד גדוד 75 שלחם לצד גדוד 77 (בפיקוד סא"ל אביגדור קהלני, גיבור ישראל) בקרבות חטיבה 7 (אל"מ יאנוש בן גל) במערכה תחת פיקוד צפון (אלוף רפאל איתן) לבלימת הסורים יימח שמם. נתנו להם בומבה כזו בראש, שהם לא שוכחים עד היום, וטוב שכך. שלא ינסו אותנו. במסגרת ההשלמה החיילית שעשיתי בעבר כגיאולוג בשירות מדינת ישראל יצא לי לשמוע הרבה חירטוטי ביצים על יכולות החיזבאללה, והמערך הרקטי של חמאס, ואיום הסכינים של לובשי השחורים מהמזרח. אלו אינם צבאות. אלו ארגוני טרור קיקיוניים שאם ינסו את כוחו של צה"ל ושל עם ישראל, הם יקבלו בומבה כזו בראש, שתעיף להם את הסכך. אני ישן בשקט בלילה. אני יודע שאת המערכה לא ננצח בעזרת "לוחמת סייבר" (למרות שמיטב מוחותינו יושבים מאחורי מקלדת ומסך וכותבים קודים זדוניים שיש בהם כדי לפגוע בתוכנית הגרעין של השלטון האיסלאמסטי שהעם שלו נקעה רגלו משלטון דת ויקח בעזרת השם בעוד כמה שנים את השלטון לידיו ויחזיר את העם האיראני לרגלי החילוניות האנושית) או למשל בפריצה מתוכמת לעילא ולעילא למחשבי דגי הרקק של הפאנטים מהרצועה, שיכלה להיות אואזיס חלומי ונהדר). אני לא מזלזל חלילה וחס ב"לוחמי" הסייבר המעולים שלנו. כאשר הם באים בגישה של 'עילאיים ומתנשאים' אז זה קצת יותר קשה לי. אנחנו לא ננצח בעזרת לוחמת סייבר. אנחנו ננצח בעזרת כוחו של עם ישראל, על שלל לוחמיו: כוחות שריון עם מרכבה 4 עם מעיל רוח ומערכת נשק מטורפת, חיילי חיל רגלים אמיצים לצידם (אמנם אני צנחן מהסיירת, אבל יש גם כבוד לאחינו החומים, לאחינו השועלים עם הכומתות הסגולות והלב זהב, וגם לאלה שהייתה להם פעם אחלה להקה צבאית). כמו כן, אני רוצה לפזר כאן מילות כבוד והערכה ללוחמים עם הכומתה מכסף ולב זהב (רגליים מפלטינה, אבל הבדיחה כבר לא מצחיקה..), לאלו שיורים בתותחים הקדושים (פרחים בקנה ובנות בצריח, אחלה שיר שבעולם). נסגור את הסיפור עם חיל הים (שסוגר על הרצועה ודואג שאף חוליה מטופשת מהחמאס לא תיקח ציוד צלילה ותנסה לפגוע בנו. כי אין להם סיכוי.  יש לנו אמר"ל ותרמי, והרבה תצפיות שבנות טובות בלי הרבה שעות שינה סוגרות על כל פינה ופינה להגן על גבולות ארצנו ושאפו להן על כך!)  ונסיים עם חיל האוויר (מבצע 'מוקד' אהבתי במיוחד, וגם מבצע 'ערצב19' היה מוצלח במיוחד..), והשיר המוכר שתמיד עולה בו המנגינה. עם ישראל חי. לנצח נצחים, הקדוש ברוך הוא איתנו, ואין בכך ספק כלל. יוס אלדר סיים את ההרצאה עם דגל ישראל פרוס לפנינו: "זה הדגל שלנו. יש בו צבעים כחול ולבן, צבעים נייטרלים, צבעים רגועים, צבעים של העם שלנו. זה הסמל שלנו, ועם הסמל הזה נלחמים. אין בו לא שחור, לא אדום, לא ירוק כמו בכמה מדינות שנמצאות בלבנט (לא מקוריים שם יותר מידי.. במיוחד הקטע עם הכוכבים..). יוס מספר: "אני נלחמתי נלחמתי במלחמת יום הכיפורים, שבו הסורים (המצרים רצו להחזיר את חבל סיני, וגולדה ומשה דיין לא הקשיבו. גם היה את אלי זעירא שהיה הרל"ש של משה דיין ולא הקשיב לכל מה שמערך המודיעין של צה"ל אמר לו באותם ימים, מרמת הסגן-משנה ועד רמת הרס"נים והסא"לים שמעליהם: יש מלחמה. בוודאות. צריך לעשות פעולה מנע התקפית".. במיוחד נגד זיריה. המצרים קיבלו כתף קרה מגולדה לגבי הצעות שלום תמורת חבל סיני אבל המטומטמת לא הקשיבה..). חבל שזה נגמר ב2600 הרוגים, אלפים רבים של פצועים. בסוף ניצחנו, אין בכל ספק. הזחיחות של גולדה, דיין ומר אלי זעירא לא תשכח להם במהרה (לסלוח זו שאלה אחרת.. ושכל אחד יעשה זאת באופן אישי). גם העובדה שהאשימו את רב אלוף דדו אלעזר, על אף ששמר כל אותה העת על פאסון וקור רוח, זו בושה וחרפה. רב אלוף דדו אלעזר נפטר שנים ספורות לאחר מכן משיברון לב ולזה אני אישית אני לא מוכן לסלוח, לא לגולדה, לא לבחור עם הרטייה על העין והניצול של בנות יפות למשחקים גופניים שונים, ובטח שלא לאלי זעירא זחוח הדעת.

אני יודע שגם ננצח במלחמה הבאה. ברוך השם מאז הסורים לא מנסים אותנו, וכדאי להם שזה יישאר כך. עם ישראל חי. ברוך אתה אדוניי אלוקינו מלך העולם, שהכל נהייה בדברו. רות. סוף.

רשימת מקורות:

עוז 77 / אביגדור קהלני. הוצאת שוקן הדפסה שישית מאי 1976.

לטרון – המערכה על הדרך לירושלים /אריה יצחקי. הוצאת כנה 1982.

סרט – עוז 77 של אביגדור קהלני ואליצור ראובני. YouTube. 2006.

קורות מלחמת העצמאות / נתנאל לורך. הדפסה רביעית 1966.

מודעות פרסומת

יש לך משהו חכם להגיד? קדימה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות