פורסם על ידי: danielwinkler1 | 04/11/2016

תבנית נוף מולדתי

 

נולדתי ב-8.2.1985 בביה"ח שיבא תל השומר, רמת גן. ילדותי עברה עליי בעיר הזו, העיר בה גדל אבי בנערותו. ביה"ס היסודי עד כיתה ג' היה ביה"ס מכלל, מרחק 100מ' מהבית שלנו ברחוב הגולן  בשכונת רמת עמידר. בגיל 10, עם תחילת כיתה ד' עברנו ליישוב קהילתי חדש שזה עתה הוקם: צוֹרן.

כיוון שהבית לא היה מוכן עם תחילת שנת הלימודים בספטמבר ה'תשנ"ד אני זוכר שאבא הסיע אותנו מדירת המעבר ששכרנו ברמת גן כל בוקר לביה"ס לב-רן בצורן. כל החברים לכיתה היו גם כן חדשים בצֹורן: הגיעו ממקומות שונים בארץ ליישוב חדש שעוד היה בבנייה. בדיעבד ההורים מספרים שאלו היו רק שבועיים עד שהבית היה מוכן – אבל אני זוכר את היום שחזרתי מביה"ס ברגל היישר לבית החדש ברחוב חולות גאולים 11. רחוב זה נקרא על שום שצורן נבנתה על קרקע חולית (חולות נודדים) מדרום למושב גאולים. צורן תוכננה כיישוב בעל רחובות ישרים הערוכים שתי-וערב ויוצרים בלוקים זהים בשטחם  (כמו קווי אורך ורוחב במפה). שמות הרחובות בקו צפון-דרום הם על שם עצים (אילנות) ומסודרים לפי הא'-ב' ממערב למזרח: אלון, ברוש, גפן, דולב, הדס, זית, חרוב ; אותם חוצים 3 רחובות ראשיים בקו מזרח-מערב: דרך לב השרון במרכז, רחוב ההדרים צפונה לו ורחוב האילנות דרומה לו. רחוב חולות גאולים נמצא צפונית לרחוב ההדרים (על שם הפרדסים הרבים שבאזור. אני זוכר שבתות רבות שהיינו מלקטים כמה מהתפוזים שנשכחו על העצים, לטובת מיץ תפוזים סחוט טבעי ובריא). הרחוב שלי סמוך לפינה הצפון-מזרחית של היישוב היכן שעברה דרך העפר שהייתה קיימת עד ללפני שנים ספורות והובילה למושב גאולים (מושב חקלאי מתנועת המושבים, שנוסד 1936 ע"י עולים מגרמניה שעברו אח"כ לכפר ידידיה ממזרח לנתניה, וב1945 הוחלפו בידי עולים מתימן). אזור זה שהיה נוף של שטח פתוח, עם גבעה ועליה בית ישן, התפתח לשכונה חדשה: רמת אמיר, כשמה כן היא, שכונה של מגדלים גבוהים. עם אישור התוכנית ב1996 החל מאבק ציבורי בצורן כיוון שחשבנו שזה עשוי לשנות את אופי היישוב מיישוב שקט עם בתים צמודי-קרקע או בנייני דירות בעלי 3-4 קומות לכל היותר בצורן, ליישוב עם שכונה צפופה של מגדלים בעלי 8 קומות ומעלה. התוכניות אושרו, ויצאו לפועל וב2013 הסתיים שלב הבנייה הראשון. האזור עודנו נמצא בפיתוח. מצער אותי שהחליטו להרוס את הבית הישן שעל הגבעה. בית, בן 2 קומות עם גרם מדרגות שהוביל לגג, אשר נהרס בשנת 2010, לאחר שהיה קיים כאן מראשית ההיאחזות היהודית במקום. בית זה היה שייך למשפחת פלטניק, שקנו אדמות בשטח של 220 דונם ועיבדו את האדמה. בשנת 1936 נרצחו כאן שלושה מחברי כפר יעבץ שעבדו בפרדס ומשפחת פלטניק פנו לחברת יכין-חקל אשר רתמו אנשים להגיע לכאן ולייסד את המושב 'בני גאולים' מיד אח"כ. עצוב שלמרות ההיסטוריה של המקום והאדריכלות שהוא משמר, לא השכילו להכריז עליו כבניין 'ראוי לשימור', וכוח הדחפורים והכסף לצערנו חזקים יותר (לשמר את המבנה ולהפוך אותו לבית קפה קלאסי ורווחי היה יכול לעשות טוב, וחבל).

הרחוב שלי 'חולות גאולים' מתאר את הקרקע שעליה ממוקמת צורן: חולות נודדים. במפה גיאולוגית 1:50,000 של גיליון נתניה נראה כי רוב הקרקע באזור השרון היא קרקע של אדמת חמרה (אדום בערבית), אך לאורך מישור החוף יש כיסוי של חולות צהובים שנודדים צפונה עם הרוחות והזרמים בים מהמקור אשר בדלתת הנילוס במצריים. חול זה הוא בעיקרו גרגירי קוורץ (תחמוצת הצורן SiO2). קוורץ הינו מינרל עמיד מאוד לבלייה. הרים הנמצאים בדרום סיני העשויים סלעי יסוד (סלעי גרניט, סלעים מגמתיים) כהים התבלו לאורך מיליוני השנים האחרונות, ותוצרי הבליה הוסעו ע"י הרוח והמים (נהר הנילוס) צפונה. עם הזמן הומסו המינרלים החלשים (פלדספר אשר צבעו אדום/לבן, פירוקסן או אמפיבול אשר צבעם שחור) ורק קוורץ נותר איתן ועמיד לבלייה. זו הסיבה שעיקר החול שאנחנו מוצאים לאורך החוף הוא קוורץ. החול הזה גם הוסע מזרחה לתוך שטח היבשה והתמקם לאורך אזורים נמוכים. מטלית של חולות נודדים נמצאת גם באזור של צורן. הנדידה של דיונות החול עם הרוח הופסקה עם הזמן בגלל כיסוי הצמחייה ואחיזת השורשים בקרקע יוצבה. גם יער קדימה שנמצא ליד הבית ומורכב מעצי אקליפטוס המקור, אשר להם כושר נביטה גבוה וצמחיה מהירה עזר בעצם לייצוב החולות. היער ניטע בתקופת המנדט הבריטי (אנחנו מכירים אקליפטוסים מהרבה בסיסי צה"ל, במקומות בהם כדאי להסתיר דברים). גם אדמת החמרה, המורכבת בין השאר מקוורץ המצופה חלקית בתחמוצת ברזל (צבע החלודה) נתן לאדמה את צבעה האדום. קוורץ כאמור, תחמוצת הסיליקון, וסיליקון בעברית זה צורן.

מקור השם של צורן ניתן גם על שם חורבת 'אום צור' (Umm Sur) שמופיעה במפה משנת 1880 וניתנת לצפייה באתר עמוד ענן. מפה זו, שהוכנה ע"י החברה לחקירת ארץ ישראל, מדענים בריטיים למעשה, סימנה את המקום כאתר לא מיושב. כאן הייתה כנראה 'צורן' אשר מתייחסת לגבול הדרומי של נחלת קיסריה כפי שכתוב בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי ב' ("עד היכן פונדקא דעמודא פונדקא דטיבתא עד כפר סבא. וצירן ודאי בקיסרין"). מביקור שערכתי במקום בעבר, לא מצאתי חורבה ברורה אך באתר רשות העתיקות צויין כי האתר נחפר בשנים 2003,2005 ושוב ב2008 וב2014 ונחשפו בו גת, קטעי קירות, בור אשפה, וכבשן מהתקופות הביזנטית המאוחרת האיסלמית הקדומה (המאה ה6-8 לספירה) וכן מהתקופה העות'מאנית.

אדמת החמרה של אזור השרון הייתה מכוסה יער צפוף של אלוני תבור עד לפני כמאה שנים. גם במפה של 1880 שניתנת לצפייה באתר 'עמוד ענן' ניתן להבחין שכל האזור כאן מלא ביער צפוף (רשום באנגלית Oak Forest). ב-בבלית עתיקה המילה ' אֶ – ֹשַרנוּ ' זהו יער עבות (אשרה בעברית מתארת עץ עבה גזע וצמרת ונשמר כאתר פולחן, מקור השם 'שרון'). היער עבר כריתה: העצים נוצלו לבנייה, הסקה, תעשייה, יצירת פחמים ולשריפה בכבשני סיד. היישוב הערבי באזור החל ב1840 עם כיבוש הארץ בידי איברהים פחה מצריים (פלאחים ממערב השומרון מתחילים להתיישב בעמק השרון) והיישוב היהודי בשרון החל ב 1878 עם ייסוד פתח תקווה. "המכה האחרונה" על היער הייתה במלחמת העולם הראשונה, שהתורכים בנו מסילת ברזל והשתמשו בעצים לאדני המסילה ולהסקת הקטרים. כיום לא נותר בשרון יער צפוף של אלונים אלא כמה "כתמים" של עצי אלון תבור כמו למשל בשמורת קדימה, שנמצאת במרחק ק"מ וחצי מביתי, ועברה שריפה חלקית ב2008 והאלונים בה משתקמים. זאב וילנאי בספר 'אגדות ארץ ישראל' מספר את העדות מפי השייח' הערבי עבד-אל-לטיף: "סבי היה הולך בעודו צעיר מטול-כרם ליפו וחוזר דרך יערות השרון.. לימים נתעוור.. פעם ביקש ממני להובילו בחמור ליפו.. הרכבתי אותו על החמור.. וראיתי את סבא שלי מתקופף וגוחן.. שאלתי אותו: 'סבא, מדוע לא תשב זקוף?',.. הוא אמר לי 'כי אני זוכר את הסביבה הזו והיא כולה מיוערת עצים עבותים". משל עדות זו מתארת יפה את יער הצפוף של אלוני התבור שנשארו ממנו לפליטה רק באזור ספורים: למשל, ניתן למצוא גם את העצים בקברי שיח'ים שנשמרו, בחורבת צ'רקס באזור פרדס חנה כרכור (צ'רקסים שהתיישבו פה בעבר אך עזבו בשל הקדחת מהיתושים בביצות חדרה), בואדי ערה במסדרון-צומח לכיוון הר תבור ולעמק יזרעאל (קריית טבעון, קיבוץ אלונים, אלוני אבא וכו'). יהודה זיו בספרו 'בשביל המטיילים' מתאר כי הצלבנים שבאו מאירופה קראו לשרון La Foret כלומר ה-יער בה"א הידיעה (והם מכירים גם יערות באירופה). יער זה השתרע מהכרמל בצפון ועד הירקון בדרום, אלו הם גם גבולות השרון: נחל תנינים בצפון (חוטם הכרמל ליד בנימינה, מצפון זה כבר מישור חוף-כרמל. גם כאן יש יער אלונים: גבעת עדה, אלוני יצחק), ונחל הירקון בדרום. במזרח הרי השומרון ובמערב הים התיכון.

ארצה להתייחס עכשיו לתל קאקון הנמצא כ10ק"מ צפון-מזרחית לצורן (בין קיבוץ אומץ לקיבוץ גן יאשיה אשר בעמק חפר):

במלחמת העצמאות, עם הכרזת המדינה בה' באייר תש"ח, נידרשה המדינה להגן על עצמה מפני צבאות ערב שפלשו אליה. על "המותניים הצרות" של המדינה (רוחב המדינה בקו נתניה בחוף לטול-כרם אשר בשומרון הוא 15 ק"מ בלבד) הופקדה להגן חטיבת אלכסנדרוני (על שם הנחל שזורם מהשומרון דרך טול כרם עד לשפך בבית ינאי, אלכסנדר ינאי (127-76 לפנה"ס) מלך וכהן גדול משושלת בית חשמונאי). חטיבה זו הוקמה ב-1 בדצמבר 1947 למחרת פרסום החלטת תוכנית החלוקה ב29 בנובמבר 1947. תפקידה של החטיבה להגן על אזור השרון, השומרון, עמק חפר והירקון. עם הקמת המדינה כבשה החטיבה את כפר סבא הערבית והדפה התקפות נגד של חי"ר ושריון של הלגיון הירדני. מושב גאולים ניסה לעמוד בהתקפה של 'צבא ההצלה' של קאוקג'י (כוחות עירקיים) כשבועיים אח"כ, אך חלק ממנו עבר לשליטה עירקית למשך זמן קצר מאוד (28.5.48). חטיבת אלכסנדרוני נערכה להתקפת נגד והחזירה את השליטה היהודית. נהדפו התקפות על כפר יונה, עין ורד וכפר יעבץ. נתנאל לורך בספרו 'קורות מלחמת העצמאות' מספר כי "עדיין היו כוחות עירקיים גדולים מרוכזים בסביבה. בלא שיהיו מרותקים להגנה. רק הגנה תוקפנית עשויה למונעם מכך. רק היא עשויה להעניק עומק לרצועה הישראלית הצרה". היעדים הערביים בסביבה היו מדרום לצפון: ראש העין (ראס אל עין), טירה, קלנסוואה, וקאקון (בו שוכנים גם שרידי מבצר צלבני). כיעד להתקפה נבחר: קאקון.

העניין הוא שקאקון נמצאת על כיפה בולטת, וכל הסביבה שלה מישורית. אין כלל מחסות להסתתר מפני האש. מהכפר קאקון ירו אל עבר קיבוץ המעפיל שבעמק חפר ולא היה אפשר להסתובב שלא בתוך תעלות וחפירות. בין כפר קאקון ובין טול כרם עוברת מסילת הברזל התורכית (צוינה לעיל. התורכים שבנו אותה במהלך מלחמת העולם הראשון בשביל להגיע לוגיסטית מהר לתעלת סואץ), וזה אפשר לערבים להסתתר מאחורי סוללה מוגבהת ולארוב באש צלפים מדויקת.

הסתערות של לוחמי חטיבת אלכסנדרוני האמיצים לאור היום היא זו שהכריעה את הכף. לוחמי אלכסנדרוני התחפר במקום שעבר לשליטה שלנו והצליחו למנוע כיבוש מחדש של תל קאקון בידי העירקים. באותו היום הפעילו 2 הצדדים מטוסים לסיוע: העירקים הפציצו את תל קאקון ואנחנו הפצצנו את טול כרם וקלנסוואה. "עם רדת הערב חדלו העירקיים מהתקפותיהם. הכפר נשאר בידי ישראל".

אמנם ראש העין נכבשה רק מאוחר יותר (במבצע 'דני' ב'עשרת הימים', ביוזמה האחרונה של המלחמה) והכפר קלנסואה (נמצא חצי ק"מ ממזרח לצורן) עבר לשטח ישראל בהסכמי שביתת הנשק עם ירדן 1949, אולם "ההתקפות על המשולש השיגו את מגמתן העיקרית: הכוח העירקי אשר חדר לתוכו, על מנת להשתמש בו כבסיס מוצק לפעולה תוקפנית, מאלץ מחמת ההתקפות מצפון וממערב לוותר על תוכניותיו: מכאן ועד לסיומה של המלחמה לא נקט עוד יוזמה התקפית".

beit_pletnique

בית פלטניק. בראש הגבעה בין מושב גאולים לצורן. כמובן שבארץ לא יודעים לשמור על ערכים היסטוריים. היה אפשר בכיף לשפץ ולהפוך אותו לבית קפה אבל בארץ יודעים לבנות רק מגדלים (עיין ערך רמת אמיר כשמה כן היא)

1880_zoran

מפת החברה הבריטית לחקירת א"י שנת 1880 ניתנת לצפייה באתר עמוד ענן. צורן ממוקמת דרום-מזרחית לחורבת אום צור (Umm Sur) על הציר מנתניה (אום חאלד) דרך Mugair (נורדיה של היום) לקלנסוואה אשר במרזבה המזרחית למרגלות השומרון (ניתן לזהות באדום את טול-כרם, טייבה אשר למרגלות השומרון).

מודעות פרסומת

יש לך משהו חכם להגיד? קדימה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות